15 – כמיהה לילדים באנגליה במאה ה-17

ראיון עם ד"ר דפנה אורן-מגידור, על המאמר "הכמיהה לילדים באנגליה בעת החדשה המוקדמת" שהתפרסם בגיליון  זמנים 139.

תיאור המאמר בגיליון זמנים:

"מאה לירות הייתי נותנת, כדי שיהיה לי ילד. / להחזיק ילד שמח, שנשאתי בגופי" – כך נכתב בבלדה אנגלית משנת 1663, שבמרכזה זוג חשוך ילדים. חוקרי משפחה שעסקו בילודה בעת החדשה המוקדמת נטו להדגיש שיקולים מעשיים כמניעים להיריון, כגון ירושת שם ונכסים או צורך בידיים עובדות, ומנגד המעיטו בחשיבותם של שיקולים אישיים ורגשיים של ההורים לעתיד. דפנה אורן-מגידור בוחנת יומנים אישיים וחליפות מכתבים של נשים וגברים אנגלים בני המאה השבע-עשרה, ומראה כי תפישה זו נכונה באופן חלקי בלבד, וכי לעתים הרצון בילדים אף עמד בניגוד לשיקולים הכלכליים של בני הזוג. לטענתה, לאנשים רבים בתקופה זו – ובעיקר לנשים – הייתה כמיהה לילדים שהושפעה מרגשות אישיים ומתפישות חברתיות שראו בהורות מימוש של ציווי דתי, של ייעוד אישי ושל זהות מגדרית.

הפרק הוקלט באולפני הרדיו של האוניברסיטה הפתוחה.

מוזיקת פתיח וסיום: Johannes Brahms, Hungarian Dance no. 7 – Allegretto in F major. Performer: Andreas Pfaul השימוש בקטע המוזיקה נעשה תחת רישיון קריאייטיב קומונס (CC-PD).

לינק להורדת הפרק.

12-ב'- יזידים: רדיפות, זיכרון וכתיבת היסטוריה – חלק 2 מתוך 2

חלק שני מתוך שניים של ראיון עם עידן בריר, על המאמר "ממסעות ההרג העות'מאניים לפלישת "המדינה האסלאמית": תחנות בזיכרון הקולקטיבי של היזידים ובהבניית זהותם", שהופיע בגיליון זמנים 132:

תיאור המאמר בגיליון זמנים:

אירועי הדמים באוגוסט 2014 ,שהובילו לגירושן של מרבית הקהילות היֶזידיות ממקום מושבן בצפון עיראק, האיצו את הבנייתה של זהות יזידית חדשה, המבקשת להיבדל ולהתרחק במודע מזו הכורדית שאימצו מרבית היזידים עד לא מכבר. עקב נסיגת הכורדים מאזורי היישוב היזידיים והפקרתם לגורלם, התאפשר לכוחות "המדינה האסלאמית" להשתלט על שטחים אלה ולבצע פשעי מלחמה חמורים ביותר ופשעים נגד האנושות כנגד נשים, גברים וילדים. הפקרה זו אפשרה לתפיׂשות קולקטיביות שהיו עד לפני זמן קצר נחלתם של אינטלקטואלים יזידים, רבים מהם גולים, להפוך באחת לסוגיה מרכזית המעסיקה את בני הקהילה בכל תפוצותיה. במאמר זה עידן בריר שופך אור על השורשים ההיסטוריים של שיח הזהות היזידי ומסביר כיצד המאורעות האחרונים מזינים את הטראומה היזידית, שנעשתה לכלי העבודה העיקרי בידיהם של מנחילי הזהות החדשה ולחומר נפץ פוליטי בכורדיסטאן העיראקית.

המאמר ניתן לקריאה במלואו כאן

החלק השני של הראיון הוקדש לכתיבת היסטוריה יזידית ולמקומו של ההיסטוריון בתהליך זה.

הפרק הוקלט באוניברסיטת תל אביב. הפתיח הוקלט באולפן האוניברסיטה הפתוחה בכפר הירוק.

מוזיקת פתיח וסיום: Johannes Brahms, Hungarian Dance no. 7 – Allegretto in F major. Performer: Andreas Pfaul השימוש בקטע המוזיקה נעשה תחת רישיון קריאייטיב קומונס (CC-PD).

לינק להורדת הקובץ

12-א'- יזידים: רדיפות, זיכרון וכתיבת היסטוריה – חלק 1 מתוך 2

חלק ראשון מתוך שניים של ראיון עם עידן בריר, על המאמר "ממסעות ההרג העות'מאניים לפלישת "המדינה האסלאמית": תחנות בזיכרון הקולקטיבי של היזידים ובהבניית זהותם", שהופיע בגיליון זמנים 132:

תיאור המאמר בגיליון זמנים:

אירועי הדמים באוגוסט 2014 ,שהובילו לגירושן של מרבית הקהילות היֶזידיות ממקום מושבן בצפון עיראק, האיצו את הבנייתה של זהות יזידית חדשה, המבקשת להיבדל ולהתרחק במודע מזו הכורדית שאימצו מרבית היזידים עד לא מכבר. עקב נסיגת הכורדים מאזורי היישוב היזידיים והפקרתם לגורלם, התאפשר לכוחות "המדינה האסלאמית" להשתלט על שטחים אלה ולבצע פשעי מלחמה חמורים ביותר ופשעים נגד האנושות כנגד נשים, גברים וילדים. הפקרה זו אפשרה לתפיׂשות קולקטיביות שהיו עד לפני זמן קצר נחלתם של אינטלקטואלים יזידים, רבים מהם גולים, להפוך באחת לסוגיה מרכזית המעסיקה את בני הקהילה בכל תפוצותיה. במאמר זה עידן בריר שופך אור על השורשים ההיסטוריים של שיח הזהות היזידי ומסביר כיצד המאורעות האחרונים מזינים את הטראומה היזידית, שנעשתה לכלי העבודה העיקרי בידיהם של מנחילי הזהות החדשה ולחומר נפץ פוליטי בכורדיסטאן העיראקית.

המאמר ניתן לקריאה במלואו כאן

החלק הראשון של הראיון הוקדש להיסטוריה היזידית ולזיכרון הקולקטיבי היזידי.

הפרק הוקלט באוניברסיטת תל אביב. הפתיח הוקלט באולפן האוניברסיטה הפתוחה בכפר הירוק.

מוזיקת פתיח וסיום: Johannes Brahms, Hungarian Dance no. 7 – Allegretto in F major. Performer: Andreas Pfaul השימוש בקטע המוזיקה נעשה תחת רישיון קריאייטיב קומונס (CC-PD).

לינק להורדת קובץ הפרק

10 – בין העיר לחצר: הון-שלטון בצרפת במאה ה-17

ראיון עם ד"ר עודד רבינוביץ', על המאמר "בין העיר לחצר: משפחת פרו בוורסאי", שהופיע בגיליון זמנים 132.

תיאור המאמר בגיליון זמנים:

היסטוריונים לרוב נוהגים לבחון את חצר המלוכה בוורסאי כמקור של טעם ואסתטיקה, או לחקור את מערכות היחסים שהתקיימו בין יושבי החצר. עודד רבינוביץ' מתבונן בוורסאי מזווית אחרת ובודק את האופן שבו בני משפחת פֶּרוֹ (Perrault), אנשי ספרות ומדע מהמאה השבע־עשרה, הצליחו לנכס לעצמם סמלים ומשאבים של החצר כחלק מהאסטרטגיה המשפחתית שלהם. הם הפכו את ורסאי למעין "מוסד משפחתי", קירבו את המלך לואי הארבעה־עשר ואת ארמונו אל קהלים חדשים ובכך תרמו לעיצוב הדימוי של ורסאי. רשתות משפחתיות, ולא רק "מכונת התעמולה" של המונרכיה, מילאו תפקיד מהותי בפוליטיקה התרבותית של צרפת באותה תקופה.

הפרק הוקלט באוניברסיטת תל אביב.

מוזיקת פתיח וסיום: Johannes Brahms, Hungarian Dance no. 7 – Allegretto in F major. Performer: Andreas Pfaul השימוש בקטע המוזיקה נעשה תחת רישיון קריאייטיב קומונס (CC-PD).

לינק להורדת קובץ הפרק

7 – בריאות ואוכל באימפריה העות'מאנית בעת החדשה המוקדמת

ראיון עם פרופ' מירי שפר-מוסנזון, על המאמר "קולינריה ובריאות באימפריה העות'מאנית בעת החדשה המוקדמת", שהופיע בגיליון זמנים 128.

מתוך תיאור המאמר באתר זמנים:

השילוב בין מזון לבריאות הוא חוויה אנושית אוניברסלית, אך אופני השילוב והמשמעויות שיוחסו לו השתנו ממקום למקום ומזמן לזמן. מירי שפר־מוסנזון מציגה כמה מההקשרים הללו בעולם העירוני העות’מאני של העת החדשה המוקדמת באזורים דוברי ערבית ותורכית. על סמך עדויות בנות התקופה ממגוון מקורות (חיבורים רפואיים, כרוניקות, תכתובות מנהליות, פרוטוקולים של בתי־משפט וספרות נוסעים) היא משחזרת את האופנים שבהם מזון היה חלק מתפישת בריאות כוללת, הן ברובד האינטלקטואלי־התאורטי והן הלכה למעשה במציאות החיים היומיומית. מזון בהקשרו הבריאותי היה גם אמצעי לסימון חברתי. עם זאת, לשילוב בין מזון לבריאות היו אף מגבלות, ולא כל חיבור ביניהם היה אפשרי, מקובל או רצוי.

הפרק הוקלט באוניברסיטת תל אביב.

מוזיקת פתיח וסיום: Johannes Brahms, Hungarian Dance no. 7 – Allegretto in F major. Performer: Andreas Pfaul השימוש בקטע המוזיקה נעשה תחת רישיון קריאייטיב קומונס (CC-PD).

 

 

לינק להורדת קובץ הפרק

5 – כיצד הומצאה האופנה במאה ה-14?

ראיון עם ד"ר שושנה-רוז מרזל, על המאמר "על המצאת האופנה באיטליה ובדרום צרפת במאה הארבע-עשרה", שהופיע בגיליון זמנים 136.

תיאור המאמר בגיליון זמנים: 

המאה הארבע-עשרה באירופה התאפיינה באירועים קשים: רעב, מלחמות בלתי-פוסקות, שינויים אקלימיים ומגפת הדבר. מאה זו נחשבת על כן לאחת הקשות בהיסטוריה של אירופה. ואולם, דווקא בעידן מועד לפורענות זה הומצאה האופנה – תחילה באיטליה ובדרום צרפת, ומשם התפשטה לכלל המרחב האירופי. במאמר זה מבקשת שושנה-רוז מרזל להראות שהמצאת האופנה קשורה קשר הדוק למאורעות הטראומטיים של אותה מאה ולרצון של חלק מבני התקופה להשתעשע, להתענג ולנצל את החיים עד תומם. חלוצי האופנה חשו שעולמם התערער, ומנהגי לבוש קודמים, שנתפשו כקוד מחייב וקבוע, לא היו תקפים או מחייבים עוד.

הפרק הוקלט באוניברסיטת תל אביב.

מוזיקת פתיח וסיום: Johannes Brahms, Hungarian Dance no. 7 – Allegretto in F major. Performer: Andreas Pfaul השימוש בקטע המוזיקה נעשה תחת רישיון קריאייטיב קומונס (CC-PD).

 

 

לינק להורדת קובץ הפרק

1- התחזות ושקרים במאה ה-16

ראיון עם פרופ' מירי אליאב-פלדון, על המאמר "לודוביקו די ורתמא: מתחזה סדרתי", שהופיע בגילון זמנים מספר 133-134

מתוך תיאור המאמר באתר "זמנים": המרחקים הגדולים בין אירופה ליבשות האחרות, כלי התעבורה המוגבלים, היעדר אמצעי תקשורת מסודרים – כל אלה מנעו את האפשרות להעביר מידע במהירות או לבדוק את מהימנות המידע שהגיע לידי הקוראים באירופה בראשית העת החדשה. אותן מגבלות אף אפשרו לאנשים שיצאו למרחקים לפשוט את זהותם וללבוש זהויות אחרות. לפיכך, רבים מהנוסעים בעידן התגליות היו – במידה זו או אחרת – מתחזים וכזבנים. מירי אליאב־פלדון בוחנת את חיבורו של הנוסע לודוביקו די ורתמא מבולוניה, מראשית המאה השש־עשרה, שבו הוא מספר על שהותו בחצי־האי ערב ובדרום־מזרח אסיה, ומשלב בין תיאורים מהימנים של מקומות ומנהגים שלא נודעו עד אז לבני אירופה גם לא מעט שמועות והפרזות.

הפרק הוקלט באוניברסיטת תל אביב.

מוזיקת פתיח וסיום: Johannes Brahms, Hungarian Dance no. 7 – Allegretto in F major. Performer: Andreas Pfaul השימוש בקטע המוזיקה נעשה תחת רישיון קריאייטיב קומונס (CC-PD)

 

לינק להורדת קובץ הפרק